עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
ברוכים הבאים לחצר האחורית שלי.
הפינה הקטנה שלא רואים, שמתעלמים מקיומה או שמפחדים מדי לגשת.
האורות לא תמיד עובדים כאן, הדשא לא תמיד גזום והפרחים לפעמים נובלים, אבל זאת החצר האחורית שלי וכאן אני מרגישה בבית.

בת 21.
כותבת סיפורים, פאנפיקים, קטעים קצרים ועוד.
בין השאר גם מציירת, מפסלת, מעצבת ולומדת עיצוב.

"Some of us, we're hardly ever here
the rest of us, we're born to disappear
How do I stop myself from
Being just a number
How will I hold my head
To keep from going under"
- John Mayer
חברים
The Impossible GirlsunshineThe one who spoke to angelsThat girl is meforever beauty <3מאיה נוימן
Forbiddenאוהב(ת) שום!Amazing ♥ ♥חמוץ מתוקORIYALIGhost Dog
סופרת כוכביםשקדSuzantimtammariannacosmicBFF
sandyאביגילילדת הבלוגMeshiאשת הזאבgirl life:)
LonelyGirlהשמלה האדומהנערת הגורלsmooth criminalThese HeavenHere To Love
זהו כל סיפור חיי :-)The Cheshire Cat❥AngelK❥
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
ארכיון

קטע- לילה אחרון

19/02/2014 12:20
The Girl with Two Hearts
שונית האלמוגים, בדידות, התבוננות, אהבה, מוות
סיפור חדש שהתחלתי, בנוסף לעוד כמה שמתקדמים לאט לאט.
אפרסם בקרוב את ההמשך, מקווה שתהנו :)

היא פקחה את עיניה לאט. הכל היה מטושטש, צללים בצבעי שחור וירוק, חום וכחול. היא כיווצה את עיניה וניסתה להתמקד בצל השחור והגבוה שניצב מולה. היא ניסתה להתרומם ולראות איפה היא. ידיה היו שרוטות ומרוחות בדם קרוש. השמלה השחורה שלבשה הייתה מלוכלכת וקרועה, ועלים יבשים דבקו בה. היא הרימה את גופה כלפי מעלה וכאב חד עבר ברגלה הימנית. היא מיששה בידה את הרגל וגילתה קרע גדול מעל הברך. הדם היה יבש, אך היא ידעה שהיא חייבת להגיע לבית חולים. היא התקדמה בצליעה לכיוון ההפוך וניסתה לשחזר את אירועי הערב.

״ביי אמא!״, דלת הכניסה נפתחה ובחורה בשמלה שחורה יצאה וירדה במדרגות הכניסה. 
״אלנה, חכי!״ אישה גבוהה ובלונדינית עמדה בפתח הדלת עם מצלמה בידה. ״עוד לא צילמתי אותך.״
אלנה הניחה את ידה על מותנה וחייכה אל העדשה השחורה. 
אימה צילמה מספר תמונות ואז ניגשה לחבק אותה. ״תהני ילדה שלי.״
״תודה אמא,״ שפתיה האדומות נחו על לחייה של אימה בעדינות. היא התרחקה ממנה והלכה לכיוון הלימוזינה הלבנה שחיכתה בצד הכביש. 
״את נראית פשוט מדהים!״ אחת הבחורות שישבו בפנים פקחה את עיניה בהפתעה.
״תודה ארין,״ חייכה אלנה והתיישבה לצד שרלוט והאנה.
״בריאן יאכל את עצמו היום אחרי שהוא יראה אותך,״ העירה האנה.
״לא אכפת לי ממנו,״ אלנה סידרה את שמלתה. ״הוא היסטוריה.״
״איך הוא יכל לבגוד בך בכלל?״ אמרה שרלוט בחוסר הבנה.
״כי הוא גבר,״ השיבה ארין, ״וזה מה שגברים עושים. מזל שאני לא צריכה להתעסק איתם.״
״תפגשי את ליז באולם?״ שאלה אלנה.
״כן,״ ענתה ארין. ״שבוע הבא אנחנו שנה ביחד.״
״הגענו,״ הודיעה האנה כשנעצרו.
הדלת נפתחה ואלנה יצאה מהלימוזינה. בחור במדים החזיק את הדלת. אחריה יצאו חברותיה, הבחור סגר את הדלת והלימוזינה נסעה משם. 
״נשף הסיום!״ שרלוט הצמידה את ידיה בהתרגשות. ״שניכנס?״
הבנות התקדמו לעבר הדלת הפתוחה בנשימה עצורה.

עלים יבשים נשברו תחת עקביה כשהתקדמה בצליעה. עיניה התרגלו לחושך והיא ניסתה לזהות את המקום אך ללא הצלחה. היא הרגישה שהיא הולכת זמן רב וליבה החל לפעום בפראות. אלנה עצרה והסתובבה לאחור. 
׳אולי הדרך הנכונה היא בכיוון ההפוך׳, חשבה בייאוש. 
היא הסתובבה והתחילה ללכת חזרה. הרוח נשבה וצמרמורת עברה באלנה. היא חיבקה את גופה והמשיכה להתקדם.
לפתע, ראתה מרחוק צל שחור ומלבני. היא עצרה וצימצמה את עיניה. עיניה נפקחו בהפתעה כשהבינה היכן היא. היא התקדמה בצעדים מהירים לכיוון הבקתה וניסתה להתעלם מהכאב שברגלה. הבקתה הייתה קרובה יותר ויותר. אלנה זיהתה את היער שהיא וחבריה נהגו לבלות בו עד השעות הקטנות, ואת בקתת העץ שזוגות רבים ביקרו בה. היא התקרבה לדלת כשחשבה ששמעה קול. ידה אחזה בידית הדלת בהיסוס. היא לקחה נשימה עמוקה ודחפה את הידית כלפי מטה. הדלת נפתחה בחריקה ועיניה של אלנה נפערו באימה.

״אל תסתובבי, הוא מסתכל,״ האנה הציצה מאחורי ראשה של אלנה.
״לא אכפת לי ממנו,״ השיבה אלנה והתקרבה אל המזנון. היא מזגה לעצמה כוס  פונץ׳ ולגמה ממנה. 
״הוא מתקרב לכאן,״ מילמלה האנה ומזגה לעצמה.
״ערב טוב,״ היא שמעה קולו המוכר והסתובבה. הוא עמד מולה, לבוש טוקסידו לבן.
אלנה התעלמה ממנו והתקדמה לצדו השני של האולם.
״הוא ימשיך להציק לך, את יודעת,״ העירה האנה שהלכה אחריה.
״הוא יכול להמשיך לנסות,״ היא משכה קווצת שיער בלונדינית מאחורי אוזנה. ״אני לא הולכת להקשיב לו.״
הן הגיעו לשולחן שלהן והתיישבו. בחור בלונדיני צעק להאנה מהרחבה.
״מישהו מחכה לך,״ חייכה אלנה.
״את בטוחה שאת בסדר?״ שאלה האנה.
״בטוחה,״ השיבה. ״תהני, מגיע לך.״
האנה חייכה אליה וקמה לרחבת הריקודים.
אלנה הביטה סביבה וראתה את בריאן מחפש אותה בעיניו. היא קמה ממקומה ויצאה מהדלת האחורית. 
עקביה הרעישו כשצעדה על השביל. היא התקרבה לספסל כשהבחינה שמישהו יושב שם. הוא הסתובב כששמע את צעדיה.
״אני מצטערת, לא התכוונתי להפריע,״ מיהרה להגיד.
״זה בסדר,״ השיב.
״אני יכולה לשבת?״ שאלה. ״יש יותר מדי רעש בפנים.״
״זה מקום ציבורי,״ הוא החווה בידו. 
אלנה התקרבה והתיישבה.
״ניק, נכון?״ שאלה לאחר שתיקה קצרה.
״יש לך זיכרון טוב יחסית לשאר,״ הביט בה.
״אתה לא מגיע הרבה,״ העירה.
״אני לומד חלק בבית,״ משך בכתפיו. ״יותר נוח ככה.״
״זה נשמע כיף,״ חייכה והסתכלה עליו. לפתע היא הבינה שאף פעם לא הסתכלה עליו באמת. היה לו שיער קצר ושחור שנפל על מצחו ועיניים בהירות, היא לא הצליחה לראות בבירור את הצבע. הוא לבש חליפה שחורה ומתחתיה חולצה לבנה. שני הכפתורים העליונים היו פתוחים וחשפו עור בהיר. 
״מצאת משהו מעניין?״
היא הרימה את ראשה והסתכלה עליו. ״אני מצטערת,״ מילמלה. ״לא התכוונתי לגרום לך להרגיש לא נעים.״
״הצלחת,״ חייך אליה.
היא הסמיקה קלות ושמחה שהלילה מסתיר את תחושותיה.
״אז למה ברחת מהאירוע הנוצץ?״ הוא בחן אותה.
״רציתי לנשום קצת אוויר צח,״ השיבה.
״ברחת מבריאן?״
״היי, אולי אני לא מגיע הרבה,״ השיב כשראה את פניה. ״אבל אני לא מנותק.״
״הוא רוצה לדבר איתי,״ הסבירה.
״ואת מתכוונת לתת לו?״ שאל.
״לא,״ מילמלה.
״היססת,״ העיר ניק. ״הוא אחד שיביא לך רק צרות.״
״זה מה שאומרים עליך,״ פלטה.
הוא הביט בה ואז מבטו נדד לשביל. 
״אני מניח שהם צודקים,״ השיב לה וקם ממקומו. אלנה הסתובבה וראתה את בריאן מתקרב מהשביל.
״אלנה אנחנו יכולים לדבר?״ הוא עמד מולה והחזיק שתי כוסות.
״אין לנו על מה לדבר,״ התרחקה ממנו.
״בבקשה,״ אמר ואז הסתכל על ניק. ״אכפת לך? אנחנו מנסים לנהל כאן שיחה.״
״זה לא נראה ככה,״ העיר ניק. ״היא לא ממש רוצה לדבר איתך.״
״אולי תיתן לה להחליט?״ התרגז בריאן.
״ניק, אתה יכול לתת לנו רגע?״ אלנה הסתכלה על ניק.
״ניק?״ הופתע בריאן. ״טוב לדעת שיש לך שם.״
״בריאן, די,״ הפסיקה אותו אלנה.
״תהנו מהשיחה שלכם,״ ניק פנה אל השביל לכיוון הדלת.
״שנשב?״ בריאן התיישב על הספסל.
אלנה התיישבה רחוק ממנו. ״מה אתה רוצה?״
״אני רוצה לבקש ממך סליחה,״ הוא הושיט לה את אחת הכוסות.
״מה זה?״ היא לקחה את הכוס. ״מנחת פיוס?״
״לא,״ חייך אליה. ״חשבתי שהשיחה הזאת תצטרך קצת פונץ׳.״
היא לגמה מהכוס. ״זה פחות טעים מהקודם. אוקיי, ביקשת סליחה.״
״אני פשוט רוצה שנחזור להיות קודם,״ קולו נשמע מיוסר.
״זה לא הולך לקרות בריאן,״ הסבירה. ״אני לא יכולה למחוק את מה שעשית.״
״אני יודע.״
״בגדת בי.״
״אני יודע, אלנה.״
״אתה יודע, אני יודעת,״ המשיכה. ״אני לא יכולה פשוט להמשיך כאילו כלום לא קרה.״
״כל הזמן שאת רוצה,״ הוא התקרב אליה. ״אני אחכה. רק תגידי לי שיש לי ולך עוד צ׳אנס.״
״אני לא יודעת, בריאן,״ היא הרכינה את ראשה.
הוא הניח את ידו על ידה. ״בבקשה.״
״בריאן, אני לא-״ היא הרגישה סחרחורת והרימה את ידה אל ראשה. ״אני-״
ראשה צנח על כתפו ועיניה נעצמו.

״אוי אלוהים,״ אמרה אלנה וקפאה במקומה. הדבר הראשון שעיניה קלטו היה דם. אדום כהה צבע את רצפת הבקתה. החליפה הלבנה הייתה ספוגה בדם. הוא שכב על הגב כשידיו פשוטות לצדדים. היא הרימה את עיניה לדמות שעמדה מעל בריאן. שערו הכהה התמזג עם החושך, וחולצתו הלבנה הייתה מלאה בדם. הסכין שבידו בהקה וטיפות דם זלגו ממנה.
אלנה צעדה לאחור. הוא הביט בה המום, והסכין נשמטה מידו. אלנה לקחה צעד נוסף, הסתובבה והתחילה לרוץ. היא הביטה לאחור וראתה אותו. דמעות החלו לזלוג מעיניה והיא צרחה שיעזוב אותה. היא שמעה את העלים הנשברים וידעה שהוא מתקרב. רגלה כאבה והקשתה עליה לרוץ. לפתע הרגישה ידיים עוטפות את גופה בחוזקה. היא הרימה את רגליה באוויר וניסתה להשתחרר. היא המשיכה לצרוח, כל גופה נאבק בו. רגלה פגעה במפשעתו והוא התקפל בכאב. היא השתחררה מאחיזתו ורצה במהירות. היא הביטה לאחור וראתה אותו מתרומם. ליבה פעם מהר כל כך שחשבה שעוד רגע הוא ייצא מחזה. הוא היה מהיר ממנה. היא הרגישה את ידיו שוב, תופסות אותה בחוזקה, לא מרפות. היא ניסתה לבעוט בו שוב, אך הוא התחמק והתכופף לרצפה. הוא ירד על ברכיו ומשך אותה אליו. 
״תעזוב אותי!״ צרחה וניסתה להשתחרר. לחייה היו ספוגים בדמעות, ושיערה הארוך היה פרוע ומלוכלך. הוא הניח את ידו על פיה, והיא צרחה בהיסטריה.
״אלנה, תקשיבי לי,״ הוא לחש באוזנה. ״בבקשה.״
היא הנידה בראשה בפראות וניסתה לצרוח.
״אני אתן לך ללכת,״ הבטיח. ״ואת תוכלי לספר למי שתרצי. רק תקשיבי.״
היא הביטה בידו המגואלת בדם וצמרמורת עברה בה.
״אלנה, בבקשה.״ התחנן. ״תתני לי להסביר.״
קולה היה צרוד מהצרחות והיא הרגישה שגופה מותש.
״אני לא אפגע בך,״ לחש לה. ״לעולם לא.״
לאחר שתיקה קצרה היא הינהנה.
״את מבטיחה לא לצרוח?״ שאל.
אלנה הינהנה שוב. הוא הוריד את ידו בעדינות מפיה וסובב אותה אליו. היא התרחקה ממנו מעט וחיבקה את גופה.
״את זוכרת איך הגעת לפה?״
היא הנידה בראשה ודמעות זלגו על פניה.
״סוממת. בריאן הביא אותך לכאן. הוא רצה...״ קולו נסדק. ״הוא רצה לגרום לך לחזור אליו.״
״אתה...״ מילמלה. ״הדם, הסכין.״
״אלנה-״
״אתה רצחת אותו,״ הביטה בו באימה. ״הוא מת. הוא שוכב שם עכשיו מת.״
״ראיתי אותו סוחב אותך למכונית שלו ונוסע. עקבתי אחריו,״ הסביר ניק. ״לא התכוונתי לרצוח אותו.״
אלנה הביטה בו בעיניים אדומות ונפוחות.
״אבל אני לא מצטער,״ המשיך. ״הוא התכוון לפגוע בך.״
״אני רוצה ללכת,״ התחננה. ״תן לי ללכת.״
״אני אקח אותך הבייתה.״
״ומה אתה תעשה?״ הסתכלה עליו.
״אחכה שיבואו לעצור אותי,״ משך בכתפיו. ״זה יקרה, לא?״
״למה עקבת אחריו?״ אלנה מחתה את דמעותיה. ״למה אכפת לך ממני?״
״כי לך אכפת,״ השיב והתרומם מהאדמה. ״את זכרת את השם שלי.״
״מה קרה שם?״ היא הצביעה לכיוון הבקתה. 
״הוא לקח אותך לשם,״ הסביר ניק. ״עצרתי אותו בדרך והתחלנו להתווכח. חלק מהדם שיש עלייך לא שלך. את נפצעת כשנפלת מהידיים שלו. הריב המשיך בבקתה ו-״
״של מי הסכין?״ אלנה קטעה אותו.
״שלו,״ ענה לה. לפתע היא הבחינה שזרועו הימנית מדממת. 
״אתה מדמם,״ העירה.
״אני יודע,״ מילמל.
״אתה יכול לעזור לי לקום?״ ביקשה אלנה.
ניק הושיט את ידו ותפס בזרועה. היא התרוממה על רגליה ונשכה את שפתיה בכאב.
״אני אקח אותך,״ הוא התקרב והסתכל עליה. היא הינהנה בחיוב, והוא הניח את ידו הימנית מאחורי כתפה ואת השמאלית מתחת לירכיה. הוא הרים אותה וידיה נכרכו סביב צווארו. 
הוא התקדם בשתיקה לכיוון הבקתה. אלנה שמעה את נשימותיו וידעה שכואב לו. הוא היה מלא בדם והיא לא יכלה לדעת אם נפצע במקומות נוספים. היא הניחה את ראשה על כתפו ושתקה. 
לאחר מספר דקות הוא עצר. ״הגענו.״
אלנה הרימה את ראשה והסתכלה. הבקתה עמדה מולם, קודרת ושקטה.
״המכוניות מאחור,״ ניק הוריד אותה ורגליה נגעו באדמה. ״אני אקח אותך הבייתה.״
״מה אנחנו עושים עכשיו?״ היא הביטה בו בשאלה.
״מה שתחליטי,״ השיב לה.
עיניו היו קרובות והיא הבחינה שצבען הוא כחול בהיר עם טיפה ירוק, כמו המים בקירבת החוף, ליד האלמוגים.
היא לקחה נשימה עמוקה ואמרה את המילים שישנו הכל. ״אנחנו יכולים להחביא את הגופה.״

אלה דויד
28/02/2014 10:29
אין לי מילים...
רק בקשה אחת, תעשי המשך.. את לא יכולה להשאיר אותי כך המומה ומסוקרנת.
<3
The Girl with Two Hearts
28/02/2014 11:21
תודה רבה רבה!
יש כבר עוד קטע כתוב, אני אעלה אותו בצהריים כשאגיע הבייתה.
אני שמחה שאת אוהבת! ושוב תודה ^_^
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: