עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
ברוכים הבאים לחצר האחורית שלי.
הפינה הקטנה שלא רואים, שמתעלמים מקיומה או שמפחדים מדי לגשת.
האורות לא תמיד עובדים כאן, הדשא לא תמיד גזום והפרחים לפעמים נובלים, אבל זאת החצר האחורית שלי וכאן אני מרגישה בבית.

בת 21.
כותבת סיפורים, פאנפיקים, קטעים קצרים ועוד.
בין השאר גם מציירת, מפסלת, מעצבת ולומדת עיצוב.

"Some of us, we're hardly ever here
the rest of us, we're born to disappear
How do I stop myself from
Being just a number
How will I hold my head
To keep from going under"
- John Mayer
חברים
The Impossible GirlsunshineThe one who spoke to angelsThat girl is meforever beauty <3מאיה נוימן
Forbiddenאוהב(ת) שום!Amazing ♥ ♥חמוץ מתוקORIYALIGhost Dog
סופרת כוכביםשקדSuzantimtammariannacosmicBFF
sandyאביגילילדת הבלוגMeshiאשת הזאבgirl life:)
LonelyGirlהשמלה האדומהנערת הגורלsmooth criminalThese HeavenHere To Love
זהו כל סיפור חיי :-)The Cheshire Cat❥AngelK❥
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
ארכיון

קטע- Stay

02/02/2014 19:06
The Girl with Two Hearts
בדידות, התבוננות, אנשים, רגשות, אהבה
תמיד הרגשתי קצת לא שייכת, קצת שונה, קצת בצד.
תמיד מצאתי את עצמי מוותרת על אנשים, על שיחות איתם, על שמירה על קשר.
אנשים נמאסים עליי מהר, מאוד מהר. חלק יגידו שאני מתנשאת, חלק יקראו לי סוציומטית, וחלק סתם יחשבו שאני מוזרה.
אך פעם לא הרגשתי רצון לדבר עם מישהו קצת יותר. תמיד הרחקתי, תמיד עזבתי ראשונה. אנשים ניסו להתקרב, ניסו לגרד את החומות והתייאשו. נכשלו. וויתרו עליי. 
אבל האמת שאני וויתרתי עליהם.

ואז הוא הגיע. 
זה יכול להישמע קלישאתי, ואולי זה באמת אבל לא חשבתי שאני ארגיש ככה.
בן אדם עם תחומי עניין משותפים, עם חוש הומור, עם כל מה שמחפשים ורוצים למצוא.
הידידות שלנו נפלאה. אנחנו מדברים כל יום, כמעט כל היום. לילות לבנים שלמים. שיחות שלמות, על דברים רציניים ורציניים פחות.
ופתאום הרגשתי שאכפת לי. פתאום הדלת נפתחה. הרגשתי שאני רוצה לדבר ורוצה להקשיב, רוצה לשמור על קשר. וההרגשה הזאת עוד כאן, ואני שמחה על כך.
וכשאני כותבת עכשיו, יורדות קצת דמעות, של שמחה ושל עצב.
אני שמחה כי טוב לי. כי הצלחתי לתת למישהו להיכנס פנימה. סביר להניח שהוא לא יודע שהוא הראשון שעבר בה, אבל אני יודעת.
וגם של עצב. הפחד שתמיד נמצא, שמשהו לא יילך, שאני אחליט להתרחק, שהוא פתאום ייעלם. אני יודעת שאולי הכל בראש שלי, אבל זאת אחת הפעמים הראשונות בחיי שאני מפחדת לאבד מישהו.


The Cheshire Catאלה דויד
02/02/2014 19:35
והפחד הזה , זה מה שגורם לך לדאוג שהוא ישאר קרוב .
שמחה שמצאת משהו כזה :)
The Girl with Two Hearts
02/02/2014 20:08
תודה רבה :) אני באמת מקווה :)
Forbidden
03/02/2014 13:57
מזדהה כ״כ.
מקווה בשבילך שהוא ישאר שם למשך הרבה זמן, לא למעט:)
The Girl with Two Hearts
03/02/2014 15:04
תודה רבה! אני גם מקווה ^_^ שמחה לשמוע שהזדהית
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: