עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
ברוכים הבאים לחצר האחורית שלי.
הפינה הקטנה שלא רואים, שמתעלמים מקיומה או שמפחדים מדי לגשת.
האורות לא תמיד עובדים כאן, הדשא לא תמיד גזום והפרחים לפעמים נובלים, אבל זאת החצר האחורית שלי וכאן אני מרגישה בבית.

בת 21.
כותבת סיפורים, פאנפיקים, קטעים קצרים ועוד.
בין השאר גם מציירת, מפסלת, מעצבת ולומדת עיצוב.

"Some of us, we're hardly ever here
the rest of us, we're born to disappear
How do I stop myself from
Being just a number
How will I hold my head
To keep from going under"
- John Mayer
חברים
The Impossible GirlsunshineThe one who spoke to angelsThat girl is meforever beauty <3מאיה נוימן
Forbiddenאוהב(ת) שום!Amazing ♥ ♥חמוץ מתוקORIYALIGhost Dog
סופרת כוכביםשקדSuzantimtammariannacosmicBFF
sandyאביגילילדת הבלוגMeshiאשת הזאבgirl life:)
LonelyGirlהשמלה האדומהנערת הגורלsmooth criminalThese HeavenHere To Love
זהו כל סיפור חיי :-)The Cheshire Cat❥AngelK❥
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
ארכיון

קטע- חדר חושך

02/02/2014 19:03
The Girl with Two Hearts
בדידות, התבוננות, אנשים, רגשות, משפחה
״לא לזוז!״ היא חיפשה את הכפתור והניחה עליו את אצבעה. ״תחייכי!״
נשמע קליק זעיר וריבוע קטן החליק מתחתית המצלמה. היא לקחה אותו בידה ולחצה על כפתור הכיבוי.
״אלי, אני מקווה שקלטת אותי בתמונה!״ בחורה גבוהה התקרבה אליה בדילוגים קלים.
״אני גם מקווה,״ אלי הושיטה לה את התמונה. ״תחזיקי בזמן שאני מארגנת את הדברים.״
״את רוצה שאני אסדר?״ היא לקחה את הריבוע הקטן מידה.
״לא זה בסדר, אני מסתדרת,״ השיבה בחיוך והתכופפה לארגן את חפציה.
״בת׳, תגידי לי כשרואים משהו,״ היא הכניסה את המצלמה לתיק המרופד ורכסה אותו.
״הנה!״ בת׳ הכריזה. אלי התרוממה מהדשא והתקרבה אליה. ״נו, מה את חושבת?״
״זה יצא מושלם,״ חייכה בת׳. ״חסר לך שאת לא מכניסה את זה לאוסף.״
״ברור שאני מכניסה את זה,״ צחקה אלי והרימה את התיק. ״בואי נחזור להראות לאמא.״
הן הלכו יד ביד בשביל אבנים חלק ונקי. הרוח נשבה ברוך ושיערותיהן הארוכות הצליפו על פניהן.
״נו, איך היה?״ בירכה אותן אימן כשנכנסו בדלת הכניסה.
״היה כיף ויצאו תמונות מצוינות!״ קראה אלי והניחה את התיק על הרצפה. ״אני יכולה ללכת לתלות את התמונות שלי?״
״כן, אם תצטרכי עזרה תקראי לי,״ נישקה אותה אימה על מיצחה. אלי לקחה את התמונות והלכה לכיוון החצר. בת׳ הניחה את התיק על כתפה ועלתה במדרגות.
״בת׳, איך יצאו התמונות?״ שאלה אימה. ״מרוב התרגשות לא ראיתי אותן.״
״הן יצאו ממש טוב,״ חייכה בת׳. ״אני עוד מעט יורדת.״

הדלת האחורית נפתחה בחריקה ורגליה הקטנות של אלי צעדו על הדשא הרך. היא התקדמה לכיוון העץ הזקן שניצב מולה והושיטה את ידה. עשרות ריבועי נייר הצליפו בידה וריחפו בכיוון הרוח. היא תפסה מספר חוטים ריקים וקשרה לכל אחד מהם תצלום. לאחר שסיימה הלכה שלושה צעדים לאחור והתיישבה על גזע עץ ישן. אלי עצמה את עיניה והרגישה את הרוח עוברת על פניה הסמוקות. היא דמיינה עשרות ריבועים קטנים מתנופפים ברוח. אולי כבר הגיעה למאה, חשבה בחיוך. היא ניסתה להבין את המשמעות של המילים האלו כמה שיותר, אבל היה לה קשה. היא הרגישה את הקודקודים הדוקרים של כל ריבוע נייר, ועקבה באצבעותיה אחרי כל צלע. היו צורות עם שלושה קודקודים, עם חמישה ואפילו יותר. לפעמים הצורות המורכבות בילבלו אותה והיא העדיפה להישאר עם הריבועים. הסימטריה, השוויון. כל צלע שווה לצלע אחרת, כל קודקוד במרחק שווה מהאחר. 
׳חבל שאנחנו לא ריבועים,׳ חשבה לעצמה. הרוח העלתה דמעות בעיניה ואלי הרימה את ידה כדי למחות אותן. היא התעכבה מעט על צורת עיניה, עיגול מעוות מעט. ריסיה ליטפו ברוך את אצבעותיה הקרירות, ועיניה הלבנות בהו בחלל. 

The Cheshire Catשקדאלה דויד
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: